התמודדות רגולטורים עם תעשיית המין: גישות בעולם
כתבה: לובה פיין
המחוקקים בעולם כולו מכירים בכך, שתעשיית המין היא תופעה מורכבת אשר מסבה נזקים רבים למכלול בעלי העניין, בראש ובראשונה לעוסקות בה. במדינות שמרניות יותר נוטים לראות ב"חברה הנורמטיבית" קורבן של תעשיית המין, ואילו במדינות המודל הנורדי (שבדיה, צרפת, ישראל) נתפסת התעשייה כפוגעת בראש ובראשונה בנשים שנקלעו לתוכה. התפיסות השונות ביחס לזהות הקורבן וביחס לדרך היעילה ביותר למזער את הנזקים הולידו מגוון של מודלים חוקיים. המודלים הללו רבים, אך ניתן למיין אותם לפי קטגוריות בודדות. במאמר זה, נפריד בין המדינות המבקשות למגר את תעשיית הזנות לבין המדינות המבקשות להשלים עם קיומה, להסדיר אותה ולנסות לפקח על נזקיה.
המדינות המבקשות להסדיר את תעשיית המין
המדינות המבקשות להעניק לתעשיית המין מעמד חוקי מיישמות את אחד משני המודלים: Legalization או Decriminalization. ההבדלים בין המודלים הללו הנם קונספטואליים יותר מאשר יישומיים. תחת אי ההפללה (Decriminalization), המדינה מתירה את כל הפעילויות הקשורות בתעשיית המין ושואפת להתערבות מינימלית בה, בין אם במישור הפלילי ובין אם במישור האזרחי. המדינות שאימצו מודל זה: ניו זילנד[1], מדינת ניו סאות' וויילס באוסטרליה[2]. תחת הלגליזציה (Legalization), תעשיית המין הנה חוקית וכפופה לרגולציה מדינתית או עירונית. המדינות שאימצו מודל זה הן גרמניה[3], הולנד[4], אוסטריה[5], יוון[6]. בתקשורת, ברשתות החברתיות וגם בספרות בשפה העברית שני המודלים מכונים לעתים "מיסוד" (אין מונח מקביל באנגלית). משמעות המיסוד הנה, כי מכלול הפעילויות המסחריות הקשורות לעיסוק בזנות הנן חוקיות, מנורמלות ויכולות להתקיים תחת רגולציה.
ניתן לבקר שני היבטים נפרדים של המודלים הללו. הראשון הוא נרמול של תעשיית המין והסדרתה, המתרחש כאשר התעשייה כולה הופכת לחוקית. הדבר עשוי להוביל לעלייה בביקוש לזנות, לסחר בנשים ולשידול. השני הוא הטלת הגבלות רגולטוריות על האוכלוסייה בזנות. ההגבלות עשויות לכלול חובת רישום ורישוי, צמצום העיסוק בזנות לאזורים מסוימים ושעות מסוימות, אכיפת השימוש בקונדומים, תשלום מיסים, איסור על העיסוק בזנות שחל על אזרחיות מדינות אחרות ועוד. משמעות הדבר הנה, כי הסדרת התחום והפיכתו לחוקי אמנם מרחיבה את זכויות ה"צד השלישי", כמו בעלי הבורדלים, אך מצמצמת את חופש הפעולה של הנשים בזנות. ניתן לראות, כי שני סוגי הטיעונים הללו בדרך כלל מייצגים עמדות אידיאולוגיות מנוגדות. כך, בספר "Taking the Crime Out of Sex Work: New Zealand Sex Workers' Fight for Decriminalisation"[7], שכל עורכותיו הן בעלות גישה ליברלית ביחס לתעשיית המין, ניתן למצוא ביקורת נוקבת על הגבלות מוניציפאליות על התעשייה, שהוטלו על ידי כמה מהרשויות המקומיות בניו זילנד. לדעת המחברות, מדובר בהכנסת רגולציה דרך הדלת האחורית, בצורה אשר פוגעת באוכלוסייה בזנות. מנגד, אינגה קליין, פמיניסטית מוכרת מגרמניה שתומכת בכינון המודל הנורדי[8], טענה כי המחסור ברגולציה במדינתה הוביל לניצול קשה במיוחד של הנשים הפגיעות ביותר שנסחרות לזנות. רגולציה מהודקת יותר, שנאכפה בשנת 2017, הייתה בעיני קליין צעד הכרחי, גם אם לא מספיק, לצמצום הניצול והפשיעה בתעשיית המין[9].
המדינות המבקשות למגר את תעשיית המין: גישה אוסרנית
לקטגוריה זו שייכות מדינות, אשר מתייחסות לתעשיית המין כתופעה פוגענית שיש למגרה. בקטגוריה זו קיימות שתי קבוצות משנה בעלות הסתכלות שונה על התופעה, שמולידות שני סוגי רגולציה. הקבוצה הראשונה הנה של מדינות, שרואות ב"חברה הנורמטיבית" את קורבן תעשיית המין, כאשר המעורבים בה (הנשים בזנות, הסרסורים ולעתים גם הזנאים) נתפסים כפוגעים. הגישה הזו הולידה את המודל האוסרני (Prohibitionism).
תחת המודל האוסרני בצורתו הטהורה, הסרסרות, הזנאות והעיסוק בזנות מוגדרים כולם כ"עבירות". המודל קיים במדינות ובאזורים שונים בעולם, לרבות דרום אפריקה[10], עיראק ורוב חלקי ארה"ב[11]. כמובן שגם השידול למעשה זנות אסור – בין אם האישה בזנות היא זו אשר משדלת ובין אם היא זו שמשדלים אותה. תפיסת העבירה, סוג הענישה ויעילות האכיפה משתנות ממדינה למדינה. בחלקן העיסוק בזנות עצמו מהווה עבירה פלילית (ארה"ב) ואילו באחרות האכיפה רופפת יותר (דרום אפריקה). בחלק מהמדינות, האיסור מחריג את הזנאים, כלומר רק סרסרות ועיסוק בזנות מוגדרים כעבירה פלילית. המודל קיים במדינות ובאזורים שונים בעולם, לרבות רוסיה, סורינאם, נפאל ווייטנאם. גם במדינות אלה חל איסור על שידול למעשה זנות. בחלק מהן זנות היא עבירה מנהלית (רוסיה)[12], ואילו במדינות אחרות היא פלילית (נפאל)[13]. כמו כן, בחלק מהמדינות מנגנוני האכיפה מחמירים עם הנשים בזנות, בעוד שבמדינות אחרות האיסור כמעט ואינו נאכף, עד שהן נחשבות ליעדי תיירות מין.
על מודל זה קיימת ביקורת נרחבת הן מצד תומכי תעשיית המין והן מצד מתנגדיה. הראשונים טוענים, כי המודל מגביל את חופש העיסוק וכופה על הנשים בזנות חיים במחתרת. האחרונים טוענים, כי הנשים בזנות מהוות קבוצה מוחלשת ביותר, שזקוקה לסיוע או לכל הפחות לאי התערבות, ולא לרדיפה מצד הרשויות. כמו כן, החשש מפני הענישה מונע מקורבנות הסחר להתלונן על סוחריהן וסרסוריהן ולהפלילם.
המדינות המבקשות למגר את תעשיית המין: גישה אבוליציוניסטית
הגישה האבוליציונלסטית מבקשת להכיר באוכלוסייה במעגל הזנות כקורבן, ולפעול כנגד אלה אשר מנצלים אותה. ברוב המדינות, מיושמת כיום גישת אבוליציוניזם חלקי, שמתירה את העיסוק בזנות ואת צריכת הזנות, אך אוסרת על הפעולות והמעשים המאפשרים לצדדים השלישיים להתפרנס מזנות, כגון סרסרות, ניהול בית בושת וכיו"ב. גישה זו מיושמת בדרך כזו או אחרת במגוון מדינות: איטליה, הודו, בריטניה, ארגנטינה, צ'כיה. גם על המודל הזה נשמעת ביקורת מצד תומכי תעשיית המין ומצד מתנגדיה כאחד. תומכי תעשיית המין מבקרים את האיסור על הפעולות הנלוות לזנות. אם זנות היא עיסוק לגיטימי, אזי גם עיסוק נלווה, כמו ניהול של דירת זנות, צריך להיות חוקי. ביקורת נוספת טוענת, כי ההגבלות הללו פוגעות בעקיפין באלה שמתפרנסות מזנות: למשל, איסור על אחזקת דירת הזנות עלול לחול ישירות על אישה העוסקת בזנות בדירתה.
מתנגדי תעשיית המין טוענים, כי ההפללה החלקית של הגורמים הנצלניים אינה משיגה את המטרה. כל עוד הביקוש לזנות קיים, מדובר בתעשייה רווחית, ולאלה העוסקים בסרסרות ובסחר בנשים יש תמריץ כלכלי לקחת את הסיכון. בנוסף, ההפללה החלקית אינה צודקת; אם תעשיית המין מהווה תופעה חברתית אלימה, הפוגעת במי שנמצאות במעגל, אזי אין להסיר אחריות חוקית מאלה שמממנים את הנזק: הזנאים[14].
הגישה האבוליציוניסטית, המוכרת גם כ"מודל הנורדי"[15], מהווה מענה לביקורת זו. תחת המודל הנורדי, העיסוק בזנות הוא חוקי, ואילו הסרסרות והזנאות אסורות. המודל יוצר גבול ברור בין הקורבן (האישה בזנות) לבין המקרבן (הזנאים והסרסורים). הוא מיושם בשבדיה (1999), נורבגיה (2009), איסלנד (2009), קנדה (2014), צפון אירלנד (2015), צרפת (2016), אירלנד (2017) וישראל (2020). המדינות המיישמות מודל זה אינן מסתפקות בהחלת האיסורים הפליליים, אלא מנגישות לקורבנות תעשיית המין שירותי שיקום וסיוע ביציאה ממעגל הזנות.
Prostitution Policy and Law: What are the Options? https://nordicmodelnow.org/2017/07/04/prostitution-policy-and-law-what-are-the-options/
[2] https://www.legislation.nsw.gov.au
[3] https://nordicmodelnow.org/2019/01/13/prostitution-law-in-germany-regulation-for-taxation/
[4]https://link.springer.com/article/10.1007/s10610-018-9371-8; https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0234551
[7] Abel, G., Fitzgerald, L., Healy, C. & Taylor, A. (2010). Taking the Crime Out of Sex Work: New Zealand Sex Workers' Fight for Decriminalisation. Bristol: Policy Press
[8] קישרו בבקשה למאמר על המודל הנורדי
[9] https://nordicmodelnow.org/2019/01/13/prostitution-law-in-germany-regulation-for-taxation/
[10] https://lawfulliving.co.za/book/text/law-enforcement--brothels.html
[11] https://prostitution.procon.org/us-federal-and-state-prostitution-laws-and-related-punishments/
[12] https://wipolex.wipo.int/en/text/276912
[13] https://www.lawcommission.gov.np/en/archives/12259
[14] https://nordicmodelnow.org/2017/07/04/prostitution-policy-and-law-what-are-the-options/
[15] קישרו בבקשה למאמר על המודל הנורדי
קריאה נוספת
דו"ח הצוות הבין משרדי לבחינת הכלים לצמצום צריכת זנות בראשות אמי פלמור, 2017, https://www.gov.il/BlobFolder/reports/18_1_10_3/he/reducing_feeds.pdf